החלטה בתיק בש"א 019995/03

זוהי בקשה לפטור מאגרה, שהגיש המבקש, במקביל להגשת תביעה כנגד המשיבים מס' 1-3.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש רכש כהשקעה מגרש באזור קרית אתא, מגרש שאמור היה להניב לו כספים כאלה ואחרים, לאחר שיבנו עליו יחידות מגורים.

בשלב מסוים, בוצעה הבניה על המגרש (כשיצוין, לתובע היו שותפים), אחת מיחידות הדיור נמכרה, והתובע קיבל בגין חלקו 165,000 דולר, אולם בהמשך, גילה התובע להפתעתו כי מונה כונס נכסים למקרקעין, מטעם בנק דיסקונט בישראל בע"מ, הוא המשיב מס' 1, כל זאת, שעה שהוא מעולם לא שיעבד את המגרש.

בדיקותיו של המבקש, הביאו לידיעתו את העובדה, כי בתהליך של זיוף ומרמה נרשם שעבוד על המגרש, אף שהוא מעולם לא חתם מסמכי שיעבוד. המבקש סבור, כי בנסיבות אלה, נגרמו לו נזקים, שאותם הוא אומד בסך של 2,000,000 ש"ח, והוא סבור, כי על המשיבים מס' 1-3, לשאת בנזקים אלה.

כאמור, הוגשה במקביל להגשת התובענה בקשה לפטור מאגרה, שבה יש להכריע עתה.

יש להוסיף, כי התקיים כבר דיון אחד בבקשה, במסגרתו העלה בא כוחו של המבקש טענות בדבר זכות העמידה של הנתבעים (המשיבים מס' 1 ו-2 הופיעו לדיון באמצעות עו"ד מויאל וביקשו לטעון טענות), דבר שהיה בו כדי להביא לדחיית הדיון, כך שהבקשה נשמעה היום לגופו של עניין.

דין הבקשה להידחות.

על המבקש פטור מאגרה, לעמוד בשני תנאים מצטברים:

קיומה של עילת תביעה, כשזאת אינה נבחנת בזכוכית מגדלת בשלב הפטור מאגרה;

מצב כלכלי שעליו ניתן ללמוד מנתונים אובייקטיבים, המצביע על כך שמבקש הפטור אינו מסוגל לעמוד בתשלום האגרה, לא בעצמו, לא באמצעות סביבתו או קרוביו, באופן שאם לא יופטר מאגרה, יהיה בכך כדי לחסום את דרכו לבית המשפט.

אותה זכות גישה לבית המשפט, הינה בבחינת זכות חוקתית, על כך אין חולק, ובית המשפט הנדרש להכרעה בסוגית אגרה, צריך לאזן בין אותה זכות חוקתית לבין נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, והעובדה שהמדינה מתקיימת בין היתר, מאגרות שהיא גובה בגין פעולותיה השונות, לרבות אגרות משפט.

לצורך ההחלטה, אני יוצא מנקודת הנחה שלמבקש עילת תביעה.

הדברים בעניין זה, נטענו בצורה מסודרת, לא נסתרו בכל דרך ואופן (שוב, חשוב להדגיש, לצורך השלב הנוכחי בלבד), ומשכך, יש לבחון האם עומד המבקש בתנאי הנוסף.

על שאלה זו, יש להשיב בשלילה.

עוד לפני שאכנס להתנהלות המבקש, והעובדה שהסתיר נתונים, הרי שנקודת המוצא היא בעייתית מבחינת המבקש.

מדובר באדם, שחי בגפו, מתגורר בדירה באזור אטרקטיבי של תל אביב, שבגינה הוא משלם דמי שכירות בסך 4,000 ש"ח בחודש, כל הוצאותיו ממומנות על ידי חברה, שעל פי הנטען הינה חברה של אביו, אך בפועל, הוא זה מנהל את עסקיה ככל שהם קיימים (לא כל כך ברור מאיפה יש לחברה הכנסות), יתר הוצאותיו ממומנות על ידי האב, הוא נוסע במכונית מרצדס יוקרתית, מתאמן מדי יום במכון כושר, ואחרי כל זה, סבור שאין עליו לשלם אגרה.

אני מסכים בכל לב, עם מר שלו, שנקודת המוצא היא כזאת, שכל מי שעיניו בראשו, יבין, שאין ליתן פטור מאגרה בהסתמך עליה. אותם פטורים מאגרה, שמורים לאנשים שהם בבעיות כספיות אמיתיות,  והמבקש שלפניי, רחוק עד מאוד, מלענות על קריטריון זה.

אומנם, למבקש בעיות רפואיות כאלה ואחרות, אך בפועל, יש לו הכנסות, בין אם מביטוח לאומי, בין אם מאביו,  וייתכן אף שמהחברה, באשר לשיטתו, פיתח עבורה משחק ייחודי אינטראקטיבי, שצפוי להימכר בעת הקרובה, ולא התרשמתי שמדובר במי שנזקק לפטור מאגרה.

אך גם אם הייתי מוכן לצאת מנקודת הנחה, שייתכנו בהם מקרים אדם מנהל אורח חיים שהוא לכאורה ראוותני, הכולל נסיעות במכונית יוקרה, חדרי כושר ומגורים בדירה מרווחת שעלותה רבה, ובכל זאת, יזכה אותו אדם לפטור מאגרה, הרי שעדיין לא הייתי מוכן להעניק פטור שכזה למי שמסתיר נתונים מבית המשפט, באופן שיטתי ורציף, כפי המבקש שלפניי.